קבלה לוריאנית ב'קיץ בדרך הנביאים' לדויד שחר

הופיע בכרך 29 של 'עיונים' (2018) - כתב עת בהוצאת מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות

ברומן קיץ בדרך הנביאים כתב דוד שחר: 'שעת היקיצה, זה המעבר ממציאות תודעת האדם בשנתו למציאות תודעת האדם ביקיצתו, היא הקשה והכואבת מכל השעות [...] באשר היא נמנית על אותם מעברי תהום של חידוש העולם, של הארה ושל לידה ושל מוות בהם מקיפים חבלי הלידה את הבורא ואת הנברא' (עמ' 55-57).1 

משפט זה מובא בקטע שהמספר של שחר מעלה באוב את ימי ילדותו. הוא מתאר כיצד לימד אותו גבריאל יונתן לוריא, גיבור הרומן, מדרש על זעקת הכאב הכרוכה בבריאת האור והעולם. אותו מדרש נותר חתום בלב הילד, ורק לאחר שנים הוא הבין את הנאמר לו, משתפס את 'פשר הברכה האבודה של חדוות היקיצות [...] יקיצה מתוך מציאות האדם בהקיץ הנמנית גם היא עם אותם מעברי תהום של חידוש העולם, של הארה ושל לידה ושל מוות' (שם).

כך, במשפטים קצרים, נחשף טפח ממורכבות הספר שראה אור לראשונה בשנת 1969 בשם היכל הכלים השבורים. ברומן נוצר מבנה מפואר שמשלב בין סיפור, זיכרון, מקום, משחקי זהויות והתייחסויות עקיפות וישירות אל תורת הסוד היהודית. שפתו וגלריית הדמויות העולות בו משתלבות בתמונת מקום וזמן: ירושלים, ובעיקר רחוב הנביאים וסביבותיו, באמצע שנות השלושים של המאה ה־20.

קיץ בדרך הנביאים היה אות הפתיחה למפעל ספרותי נדיר בצביונו ובהיקפו. אחריו ראו אור עוד רומנים בסדרה 'היכל הכלים השבורים', ששמה כשמו המקורי של הרומן הראשון. שחר מגולל ברומנים עלילה מתמשכת ומתפתחת שנוגעת לדמויות. אלה מגיחות ונעלמות, מציצות לרגע ושבות, לעתים לאחר עמודים אחדים, ולעתים לאחר ספרים שלמים. רוב הסיפור מתחולל בירושלים, ובתוך כך מגיע למקומות אחרים, בעיקר לצרפת. כמו מרסל פרוסט, שמפעלו הספרותי בעקבות הזמן האבוד זכה להכרה בזכות העיסוק המורכב בשאלות של זיכרון ויצירה, גם שחר יוצר עולם, ובו זיכרונות וסיפורי העבר של המספר ושל הדמויות שבים ועולים דרך המילה הכתובה: הם משתרשרים אלה באלה ומשלימים תמונת עולם עשירה ומלאה פרטים.2

לצד העיסוק בעולם ֵהראלי ובזיכרונות העבר, שחר משתמש בכלי שמאיר את קיץ בדרך הנביאים ואת הסדרה 'היכל הכלים השבורים' בגוון ייחודי. הכוונה היא לנגיעה במיסטיקה היהודית בכלל ובקבלה הלוריאנית בפרט. ֵׁשם הסדרה כמובן מעיד על כך, שחר אינו מסתפק בכך: ברומן וגם שם משפחתו של גבריאל יונתן לוריא, גיבור הסיפור.3 הזה וברומנים הבאים בסדרה הוא יעשה מן המיסטיקה היהודית מרכז פואטי רב־עצמה. היא תוזכר בציטוטים ישירים ובהתייחסויות עקיפות, תשפיע על הדמויות באופנים שונים ותשמש כלי לשינויים ולתפניות מרשימות בעלילה.

מורכבות 'היכל הכלים השבורים' וכמה מהרומנים המרכיבים את הסדרה, ובעיקר מורכבותו של קיץ בדרך הנביאים, הביאה לביקורות ולמחקרים הנוגעים ביסודות שונים בכתיבתו של שחר. מאמר זה מבקש להוסיף על הדיון הקיים ולהתמקד בסוגיה מצומצמת יחסית. הוא בוחן כיצד ייצוגי הקבלה הלוריאנית נוגעים לסוגיית חציית הגבולות ברומן ומתמקד בשלושה ממדים שונים שמתלכדים ומשפיעים זה על זה: הכרונוטופ, כלומר מערכת הזמן-מרחב המתוארת בקיץ בדרך הנביאים, מערך הדמויות ותיאורי השינויים הפנימיים החלים בהן ברומן וכן חציית הגבול בין חיים למוות, המקרינה על מעמד הספר, הבורא עולם באמצעות מילים.

1. הציטוטים מתוך קיץ בדרך הנביאים המובאים במאמר זה לקוחים מן המהדורה בהוצאת ספריית השעות, ירושלים 1996.

2. עם זאת, יש הבדלים של ממש בין פרוסט לשחר, ובראשם שאלת הייעוד. וראו: מיכל פלד־גינזבורג ומשה רון, כלים שבורים: זיכרון, זהות ובריאה ביצירת דוד שחר, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2004 , עמ' 159-166.

3. שחר אף כינה את הסדרה בשם 'לוריאן', וזו עוד עדות להשפעת קבלת האר"י על הרומנים.

לקריאת המחקר בשלמותו יש להקיש על הקישור: